בית הדין הארצי לעבודה קבע: עובד נוהג בחוסר תום לב, ומפר את חוק, אינו זכאי לתבוע זכויות. חקירה של משרדנו.
מדובר בעורך דין אשר הועסק במשרד המתמחה בדיני עבודה. העורך דין תבע את בעל המשרד לקבלת מכלול הפרשי זכויות המגיעות לו על פי החוק, כל זאת בטענה כי תלוש השכר (-.1,800 ₪) לא שיקף את התשלום שקיבל ממעסיקו. תחילה טען ששכרו עמד על למעלה מ -.19,000 ₪ ובהמשך תיקן את הסכום לסך של למעלה מ -.11,000 ₪.
בתביעה טען כי במהלך תקופת עבודתו ביקש מפורשות ממעסיקו כי שכרו ישולם כנגד חשבוניות אותם ינפיקו עסקים שונים בין היתר רעייתו עורכת דין במקצועה. כל זאת עשה ומבלי לידע את מעסיקו, כי מקבל קצבת נכות והטבות נוספות מהמוסד לביטוח לאומי, בגין נכותו אשר לא הייתה ידועה כאמור למעסיקו.
כעולה מחקירתנו וכפי שצוין על ידי בית הדין נאלץ להחזיר לביטוח הלאומי את הגמלאות העודפות. לאחר החזרת דמי הגמלאות לביטוח הלאומי תבע את מעסיקו כי יש להכיר בחשבוניות אותם הגיש כחלק משכרו ולהגדיל את זכויותיו.
סגן הנשיאה השופט אילן איטח אשר כתב את פסק הדין, לא חסך ביקורת מהצדדים והורה להעביר את הפסק למנהל בתי המשפט על מנת לשיקול העברות ליועץ המשפטי לממשלה. בעניין זה כתב סגן הנשיאה: ”לפנינו נפרשה תמונה עגומה וקשה שבמסגרתה שני עורכי דין האמונים על משפט העבודה ומייצגים מתדיינים כמעשה יום ביומו, נהגו באופן שאינו תואם את הדין.“ עוד הוסיף סגן הנשיאה: ”המערער - עו"ד העוסק בתחום משפט העבודה... מבקש עתה, לאחר שהוא זה שיזם מטעמיו ולצרכיו את מתכונת ההתקשרות והפיק ממנה טובות הנאה כאלה ואחרות, לאחוז בהלכות שנועדו להגן מפני ניצול וקיפוח כאילו היה עובד מוחלש הנתון למרות מעסיקו“.
פסק הדין קבע כי העורך דין היה שכיר בלבד וכל עבודתו נעשתה כעובד שכיר. יחד עם זאת סבר בית הדין כי לאור התנהלותו הלא חוקית של העורך דין, הוא אינו זכאי לתבוע הפרשי שכר או כל זכות מכוח דיני עבודה. ”המערער ניצל את ההסדר כדי להונות את הרשויות השונות... ועתה, לאחר שסיים למצות את יתרונותיו מול הרשויות, עומד הוא על מפתנו של משפט העבודה ומבקש ליהנות מהגנתו. אין לאפשר מצב שבו 'חוטא יצא נשכר' ובית דין זה לא ייתן ידו לכך“.
”חוסר תום ליבו הקיצוני של המערער בנסיבות החריגות ויוצאות הדופן שלפנינו, מביא לתוצאה שלפיה הוא מנוע ומושתק מלתבוע, מכוח דיני העבודה, תשלומים נוספים על התמורה הנוספת שהוסכם עליה.“
סוף דבר ערעורו של עורך הדין התובע נדחה בהרכב של שלושה שופטים ושני נציגי ציבור.
ע“ע 20005-11-16
